חיי האינטרנטים שהפכו לשיר - פוסט שכתבתי ב2012

לפני כ5 שנים פצחנו : דן רוזן, מירב לוין וטלי זוטא בתוכנית לכתיבה ולמידה בלוגים. המעשה המהפכני, שראוי לחזרה בכל רגע אפשרי, היה לכתוב ולבצע את המשימות על בלוג משותף שלנו, המורים, במקביל לזה של הילדים. 
וכך, נכתב פוסט זה, כמשימה ראשונה - כתבו פוסט.
בפוסט המקורי (שסגור) ניתן לראות דיון ביני לבין דן, איכות הבלוג אפשרית היא....
בהשראתו של לארי קובן, הלטתי פשוט לפרסמו שוב : 

זה זמן מה שאני עוקב אחר בלוג שמאוד מעניין אותי.
לבלוג קוראים : חינוך אחר.
את הבלוג כותב פרופסור חנן יניב שכותב על מחשבים וחינוך. ממה שהוא כותב אפשר להבין שמה שהוא עושה עם הסטודנטים שלו, זה לפתח משחק מחשב ענק שמחליף את השיעורים הרגילים, אולי גם זה עוד יגיע אלינו....
לפני זמן מה הוא פרסם פוסט הקרוי "יום בחייו של מורה אינטרנטי". בפוסט הוא כותב על יומו מרגע ההתעוררות ועד סוף היום וקשריו עם המחשב באותו יום.
יום לאחר מכן, קוראת בבלוג, שהיא כנראה גם תלמיד/מורה שלו. כתב לו תגובה שגם אותה הוא פרסם כפוסט "יום נוסף בחייה של מורה דיגיטלית – הפעם בבית הספר…".
מאוד עניינו אותי חייהם. גם אני משתמש המון במחשב ובאינטרנט. וגם לי חיים אינטרנטיים שלמים, כאדם וכמורה. וחשבתי שאקדיש פוסט זה לכתיבת "יום בחייו של מורה אינטרנטי - הפעם בבית הספר הניסויי ארגנטינה". אך ניסויי אלה עלו בתוהו. כנראה שיהיה זה הפוסט הבא.

עם זאת ניסיתי לחשוב על מה כן אכתוב כאן, הרי פוסט ראשון לא נכתב כול יום.
חשבתי לספר על דברים שאני לומד בתור תלמיד, אבל חשבתי שזה יקרה שאני אבין קצת יותר, אני רק בכיתה א' ללימודי.

חשבתי לכתוב על ספר, אך לאחרונה בין קריאה ללימודיי, לבין עבודה, אני לא כול כך מצליח לקרוא ספרים שלמים. זה יותר פרקים מכול מיני ספרים.

אבל כשאין זמן לקרוא, והראש והלב צועקים בגעגוע למקומות אחרים, נפתחים ספרי השירה...

זה שיר שאני מאוד אוהב :

אני אוהב אותו כי הוא מצד אחד מזכיר לי את כול המדריכים ל"איך עושים"
(יש אתר שמיועד רק לכך - instructables (חיבור המילים הוראות ואפשרי) - שיש בו ה-כ-ו-ל), אך מצד שני, הוא כמו נוגע ברגע שבין חלום למציאות.

הוראות לציור דיוקן של ציפור (ז'אק פרוור)

צייר תחילה כלוב
עם דלת פתוחה
צייר אחר כך
משהו נחמד
משהו פשוט
משהו יפה
משהו שימושי
בשביל הציפור
אחר כך מקם את הבד כנגד עץ
בתוך גן
בתוך חורשה
או בתוך יער
התחבא מאחורי העץ
מבלי לאמר דבר
מבלי לזוז...
לפעמים הציפור מגיעה מהר
אולם לעתים היא צריכה שנים ארוכות בכדי להחליט.
אל תרתע
המתן
המתן אם צריך במשך שנים
המהירות או האיטיות של ההגעה
של הציפור  אין לה דבר עם ההצלחה של הציור.
כאשר הציפור מגיעה
אם היא מגיעה
שמור על השקט העמוק ביותר
המתן שהציפור תכנס לתוך הכלוב
וכאשר היא נכנסה
סגור בעדינות את הדלת עם המכחול
אחר כך מחק אחד אחד את כל הסורגים
תוך זהירות שלא לגעת באף נוצה של הציפור
עשה אחר כך את הדיוקן של העץ
תוך בחירת הענפים היפים ביותר
בשביל הציפור
צייר אחר כך את העלווה הירוקה ואת הרעננות של הרוח
את עוצמת השמש
ואת זמזום חיות העשב בחום הקיץ
אחר כך המתן שהציפור תחליט לשיר.
אם הציפור אינה שרה
זהו סימן רע
סימן שהציור גרוע
אולם אם היא שרה זהו סימן טוב
סימן שאתה יכול לחתום
ובכן אתה תולש בעדינות רבה
אחת מנוצות הציפור
ואתה כותב את שמך בפינת הציור.

הוא נכתב על ידי משורר ז'ק פרוור שהוא משורר אהוב, שתמיד אני מרגיש שיש עוד איזה צד שלא חשבתי עליו. 

כנראה שאני לא היחיד - לאחרונה, נראה לי שכאשר יש לי מחשבה חדשה וחדשנית, אני פתאום מגלה שכבר הרבה אנשים חושבים אותו דבר, ובאינטרנט ניתן למצוא אותם בקלות - כי לשיר הזה יש סרטונים רבים ש"שיחקו" איתו. הנה למשל, בסרטון שאני הכי אוהב : 

יש כאן ביקורת עלינו המורים, איך מלמדים. איך אפשר ללמד לא לצייר.
אני חושב שז'ק פרוור לא חשב דברים טובים על בתי ספר.
בשיר "התלמיד העצלן"  הוא מצליח להראות לכולנו, כמה לפעמים מה שאנחנו, כולנו, חושבים על ילדים. רחוק, רחוק מן הפנימה של כולנו.

אבל אמרתי שיש הרבה סרטונים לשיר. אז הנה עוד כמה נחמדים.

           

איך אפשר מאותו שיר להרגיש כל כך הרבה דברים?

איך ניתן ליצור עולמות כל כך שונים, אבל בעצם לדבר על אותו דבר. 

מה תגידו אתם חבריי הפינגווינים?

מה תגידו אתם חבריי המאיירים?

ומה נגיד אנחנו התלמידים העצלנים ?